החלטה בתיק בש"א 13350/05

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' הרשם מר א' שדה) בתאריך 11.7.05 בתיק אז' 12334/05.

2.       בפסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיב סך 1,155,957 ש"ח, בצירוף ריבית כנהוג אצל המשיב, החל מתאריך 24.6.04. המבקשת מס' 1 (להלן - " המבקשת") חויבה בתורת חייב עיקרי, והמבקש מס' 2 (להלן - " המבקש") חויב בתורת מי שקיבל על עצמו לערוב להתחייבויות המבקשת.

3.       תביעת המשיב נגד המבקשים הוגשה על דרך סדר הדין המקוצר, ופסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט קמא דחה בקשת המבקשים לקבל רשות להתגונן.

4.       בבקשת הרשות להתגונן טענו המבקשים מספר טענות, ואלה הן:

(א)     החוזה שנכרת בין הצדדים הוא חוזה אחיד והתניה המתירה לבנק לקבוע את שיעורי הריבית מעת לעת היא תניה מקפחת.

(ב)      המשיב ביטל שלא כדין את מסגרת האשראי שהועמדה לזכות המבקשת מס' 1, ועקב כך חויבה כל יתרת החשבון שעמדה בחשבונה בריבית חריגה.

(ג)      תביעת המשיב נגד המבקשים נעדרת עילה.

          בהחלטתו הדוחה את בקשת הרשות להתגונן התייחס בית המשפט קמא לכל אחת מטענות המבקשים ודחה אותן, תוך שציין כי טענות המבקשים "שטחיות ביותר ובלתי מפורטות".

5.       בהחלטתו פרט בית המשפט קמא את השתלשלות העניינים בהליכים השונים שהתקיימו לפניו, לרבות בקשה שהגישו המבקשים, בשלב בו היה עליהם להגיש כתב סיכומים בבקשתם לקבלת רשות להתגונן, בה עתרו לכך שבית המשפט ימחק את התביעה מחמת שלא נמסרו לידיהם כל המסמכים הנוגעים לחשבונות המבקשת.

          בעניין זה ציין בית המשפט קמא, כי הגישה הנקוטה כיום היא לאפשר לבעל דין לקבל את המסמכים כאשר קיים צורך אמיתי במסמכים אלה על מנת לבסס טענות הגנה ספציפיות, אלא שגישה זו "מנוצלת לא פעם ע"י נתבעים כנשק רב עוצמה בו הם מתישים את הצד השני ומאריכים את ההתדיינות לבלי קץ". מבלי שהדבר נאמר על ידי בית המשפט קמא במפורש, הרי היה בדברים אלה משום רמז על האופן בו הוא רואה את התנהגות המבקשים בעניין שהתברר לפניו, ולאור השתלשלות העניינים, כפי שפורטה בהחלטת בית המשפט קמא, אין לומר שרמז זה נטול רגליים.

6.       לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשים טענו כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור, ועוד טענו כי אם פסק הדין לא יעוכב, יאלץ המבקש למכור הנכסים שעוקלו במהלך ההליכים שהתקיימו בבית המשפט קמא, והם זכויות המבקש בדירת מגוריו (המשותפת למבקש ולרעייתו), מבנה תעשיה שמלכתחילה מושכן לצורך הבטחת החוב וכלי רכב משנת ייצור 1993.

          בהחלטתו מתאריך 4.8.05 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה, וקבע, כי פסק הדין יעוכב "באופן שבו לא ימומשו נכסי דלא ניידי (דירות, מגרשים ומבני תעשיה) עד מתן הכרעה בערעור ובתנאי שזה יוגש עד ליום 2.10.05".

7.       כאמור, עתה מונחת בפני בקשת המבקשים לעיכוב פסק הדין, וכן מונחת לפני תגובת המשיב ותגובת המבקשים לתגובתו.

          אף בבקשתם שלפני חוזרים המבקשים על טענותיהם כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור, ולהשקפתם, משנעתר בית המשפט קמא לבקשתם ועיכב את ביצוע פסק הדין, הרי הכיר בכך שטובים סיכויי הערעור. עוד טוענים המבקשים, כי אם לא יורחב עיכוב פסק הדין, מעבר לעיכוב עליו הורה בית המשפט קמא, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו שכן המשיב עשוי לנקוט בהליכים למכירת מטלטלין בדירת המבקש, ומטלטלין אלה משותפים למבקש ולאשתו, וכן קיים חשש שהמבקש יאסר בעקבות פקודות מאסר שתוצאנה נגדו.

8.       ספק בעיני אם ניתן ללמוד מהחלטת בית המשפט קמא, לעכב באופן חלקי את ביצוע פסק הדין, על כך שבית המשפט קמא הכיר בסיכויי ההצלחה של ערעור המבקשים. ואולם, נראה, כי עצם העובדה שבית המשפט קמא קיבל את בקשת המבקשים, ולו בחלקה, דיה לדחות הבקשה שלפני. הטעם לכך הוא, שעל פי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לבית המשפט שלערעור סמכות לצוות על עיכוב ביצוע פסק הדין רק אם בית המשפט קמא סרב לבקשה, והרי, כאמור,  במקרה שלפני בית המשפט קמא קיבל את הבקשה, גם אם באופן חלקי.

          ואולם, למרות זאת, אבחן את בקשת המבקשים לגופה.

9.       סיכויי הערעור:

          לא אוכל לקבוע כי סיכויי הערעור טובים, שכן בית המשפט קמא התייחס לכל אחת מטענות המבקשים, שפורטו בתצהירו של המבקש, ולא נראה לי כי נפלה בקביעותיו טעות משפטית. עם זאת, קיים סיכוי שערכאת הערעור תורה להשיב את הדיון לבית המשפט קמא, ולאפשר למבקשים לקבל המסמכים הדרושים להם על מנת לבחון את יתרת החובה הנטענת על ידי המשיב. הנני סבור, שגם אם כך תעשה ערכאת הערעור, יותנה הדבר בהפקדת סכום כסף.

          אזכיר, כי בבקשת הרשות להתגונן טענו המבקשים טענות כלליות, כנגד כל החוב כולו, הגם שנראה, מתוך טענותיהם שלהם, כי הם חייבים סכום כסף כלשהו למשיב, שאם לא כן, מדוע שעבדו רכוש להבטחת החוב?